בנגקוק - כאילו זכרתי שהיינו עושים לילה מתוך אין ברירה (אחרי הפעם הראשונה שהיינו וחווינו), היה לנו טקס לאיזה חנויות הולכים בסיאם פרגון, עושים מסג׳ ראשון, ומתקדמים הלאה במהירות האפשרית. הרבה אנשים שאני מדבר איתם על חופשה בתאילנד בראש דומה ״אין עניין - נתקדם מהר״. יש בזה משהו כמובן. אבל - אחד הדברים שאני הכי אוהב בנסיעות עם הילדים זו האפשרות לחוות שוב בפעם הראשונה. פריז היתה מרגשת במיוחד במובן הזה, אחרי כל כך הרבה פעמים ושנים - פתאום לראות את פריז בפעם הראשונה היתה חוויה של התעלות. וכך היה גם בבנגקוק. יש המון מה לעשות ולראות, בטח אם מחשבים פנימה 3 לילות. מגיעים ביום הראשון. הריח, הטמפרטורה, האוויר - החופש עוטף מכל כיוון, הטרנספורמציה מיידית. חשוב לקחת מלון בקרבת הSky Train כי הפקקים זוועה. יש אנשים שאוהבים לקחת מלון בתוך איזור הקניונים כמו קמפינסקי סיאם או פרינסס. זה פחות אנחנו. מתאים לי להיות 3-4 תחנות רכבת (10 דקות), ולהיות בוויב של עיר ולא קניון. 

שווקי הלילה והרחוב, ואפילו הקאהו סאן זו חגיגה לילדים. יש תחושת כיף גם כהורה שאפשר על הכל להגיד כן בקלות. למרות שהמלונות התייקרו המחירים מערביים, כל היתר - בדיחה. אלמה ביקשה באבל טי, כוס ענקית - 70 סנט. כולם נכנסים למסג׳ לשעה, כל מסג׳ 11 דולר כולל טיפ, לא מדבר אפילו על אוכל רחוב אבל במסעדות היוקרה שילמנו כ60 דולר לאדם. ממליץ לא לדלג על Phra Nakhon שבמלון Capella (לדעתי המלון הכי שווה ביי פאר בעיר למי שמחפש את זה - צמוד לפור סיזנס, באותה בעלות, רק יותר). גם Ojo שנמצא בקומה 67 של הStandard עם תצפית מטורפת על כל בנגקוק היה וואו. על שוק צף אפשר לוותר (לא עשינו אבל זה שעות ולמי יש כח לשוט בביוב כדי לקנות צ׳צ׳קעס), קצת בריכה במלון - הילדים צריכים את הזמן יחד לעשות unwinding ואנחנו צריכים מישהו שיגיש קוקטייל קר, כי בכל זאת, לא באנו לעולם הזה כדי לסבול. קצת מקדש קצת ארמון והנה עפו 3 לילות וזה האמת כיף גדול. לא חושב שיותר מדי בכלל. חוצמזה שזו הזדמנות לעשות ריסט ולהגיע לחוזה משפחתי שפחות ממסג׳ אחד ביום לכל אדם ייחשב כישלון. אנשים עושים עוד כל מיני דברים (קניון השוקולד, פארק שעשועים, וואטאבר – אנחנו הסתפקנו בגלגל ענק בשוק לילה ואני מרגיש שזה בטוב טעם ולא צריך עכשיו להשתגע. טעימה של אסיה ולהתקדם. אמריקן דרים יש בניו ג׳רזי).